הכל ידוע בי, כשאני בפנים, בשקט הנוכח שבי.
זוהי ממש מערה, תת קרקעית, המחוברת לבטן האדמה ושם, כמו פעימה עתיקה:
הכול ידוע מראש: הדרך, המסע, התוצאה.
כשאני מניח\ה עצמי על לב האדמה: כמו ילד המונח בחיק אימו
השלווה פועמת בי בצבעים מדויקים וצורות, המילים נשמעות מעצמן
מכאן והלאה נולדת דרך חדשה, בה כל פעולותי זורמות מעצמן
כמו שיר.
